ואן ויאנג, לאוס

ואן ויאנג היא עיר שונה לחלוטין מלואנפראבנג, היא עיר שמותאמת לצעירים ומשם אפשר להבין שהיא קטנה, דחוסה ומלוכלכת, מלאה באלכוהול ובסמים. למען האמת, ההרגשה הראשונית היא שהגעת למושבה אנגלית, המקום מפוצץ באנגלים שיכורים שעושים לא מעט בלאגן למקומיים.

אחרי יום של שהיה גילינו שבגלל שיפוצים בתשתית החשמל, בכל יום אין חשמל משעה 8:00 בוקר ועד 17:00, מה שאומר שמתעוררים מחום, שכמעט ואין מה לעשות בעיר ושחם אפילו עוד יותר... ככה שהפעילויות היותר נפוצות הן הלגונה הכחולה, מעין בריכת מים קרים, וה-Tubing, שייט אבובים בנהר שמלא בפאבים ככה שעוצרים מתחנה לתחנה ואפשר לשתות בירה ולרקוד. קשה מאוד לנהוג ממקום למקום, רוב הדרכים הן דרכי עפר ואבנים.

את החוויה הכי כיפית במקום יצרנו יש מאין, באחת מהנסיעות חזרה מיום מפרך עברנו בכפר וראינו ילדים משחקים כדורגל בבית הספר המקומי, וכמובן שהצעתי להצטרף אליהם. תוך דקה המגרש התמלא באנשים מכל הכפר שבאו לראות ולעודד, הייתה חוויה מדהימה (למרות שהקבוצה שלי הפסידה, נפלתי חזק עם הרכש)! כמובן שבסיום קנינו לכל הילדים ארטיקים וחזרנו מבסוטים. חלוץ להפועל אגב, לא מצאתי!

ואן ויאנג בתמונות


הלגונה הכחולה :

כדורגל בכפר :

אם רק הייתם יודעים כמה זמן לי לביים את התמונה הזאת.....

כללי :

קנדית ועוד אינדונזי שהכרנו, אנשים טובים - כבר אמרנו?

משחק לקוראים בבלוג, מה לא הגיוני בתמונה?

תנו לי לחיות בסרט שאני צלם, למה לבאס?!

לואנגפראבנג, לאוס

עייפים וחבולים מהנסיעה הגענו ללואנגפראבנג, ואני חייב להודות שהרושם הראשוני היה טוב מאוד, ראיתי עיר מסודרת, נקיה, שקטה ועם מזג אוויר נעים יחסית. 

אחרי גישושים קצרים גילינו שמהירות המותרת הגבוהה ביותר היא 30 קמ"ש, מבחינתי זה היה מצויין והחלטתי שהפעם אני נוהג בעצמי, הלכנו לסוכנות הראשונה שמצאנו וגילינו שהמחיר לאופנוע ליום הוא 15 דולר! בדיעבד הבנו למה לא ראינו תיירים על אופנועים שם. אגב, לכל אלה שתוהים, בסוכנות ה"ישראלית" היחידה שם דרשו 20 דולר ליום. 

למרות שללואנגפראבנג אין יותר מדי מה להציע (בכל זאת, במהלך היום הכל די שומם והחל משעה 23:00 הכל סגור), מאוד התחברנו אליה ולאווירה, מדובר בעם מאוד מנומס וחם. גם כאן עבדנו לפי המתכונת רק שהפעם שכרנו אופניים, לקחנו מפה והסתובבנו בעיר ובכמה מהכפרים באיזור. היה מעייף אבל שווה כל רגע. מומלץ בחום!

לואנגפראבנג בתמונות :

שוק הלילה  : 

אחי, קלוט! סוף סוף וודקה!

אה, שיט... יש שם עקרבים בפנים

עוצרים באחד הכפרים :

 

לך תסביר לו שאתה לא יכול לשתות מהוודקה נחש\עקרב

חתונה מקומית (כולם עומדים ובוהים ורק הישראלים נכנסים ורוקדים) :

תמונה עם החתן

אם לסכם, עיר מאוד יפה, כדאי לראות, אין יותר מדי בשביל מה להשתקע שם.

נסיעת לילה (צ'אנג מאי, תאילנד --> לואנגפראבנג, לאוס)

מזוכיזם : הלך נפש בו אדם נהנה לסבול כאב והשפלה על מנת להגיע לסיפוק.

כמה מפתיע, אחרי שבפוסט הקודם העברתי הרצאה על כמה כיף זה לקחת אוטובוס לילה, החלטנו לנסות את האטרקציה האטרקטיבית הזאת שוב, אוהד הפועל - כבר אמרנו?

האמת?! הפעם היה אדיר! המזגן היה בול בטמפרטורה שצריך, לא הייתה מוזיקה בכלל והנסיעה עברה חלק!!! היה פשוט מדה..... טוב נו.... על מי אני מנסה לעבוד?! היה קור כלבים, מוזיקה מעצבנת אפילו יותר מהפעם הקודמת, ולמרבה הפלא (לא מצידי, יש לי ניסיון עם קו 480) האוטובוס גם שבק חיים איפשהו באמצע שום מקום בשתיים בלילה. 

אם להיות כנים, לא לקחנו את זה יותר מדי קשה בעיקר בגלל שהתכוננו לזה נפשית ביום שלפני (תאמינו לי, לעומת טראומת רעננה זה היה פיקניק ביום קיצי), בשלוש השעות שהיו לנו לחכות עד שיגיע אוטובוס חלופי מיכאל הרים מדורה שסביבה ישבו איתנו אנשים מכל העולם (חוץ מכמה סינים שניסו להרים בצד מדורה מתחרה ששרדה בערך כמו הכהונה של אהוד ברק כראש הממשלה).

כאן נכנסים לתמונה הערכים הסוציאליסטיים והציוניים של העבודה העברית, חילקנו את המעמסה שווה בשווה בין כולם, השוודים אספו קרשים, האנגלים עבדו על להדליק את האש, ואנחנו?! אנחנו חשבנו על זה.... תגידו תודה!

הסיפור בתמונות :

ככה זה התחיל : עצירה במקדש הלבן

קצת מהקומזיץ המאולתר :

אחרי 3 שעות הגיע האוטובוס החלופי, אנחנו עוד היינו בסדר, השאר עלו כועסים, עייפים ורעבים, ומה הדבר הראשון שעשה הנהג? בדיוק! הדליק את המזגן ואת המוזיקה..... מיותר לציין שהפעם הוא ניצל מלינץ' וסגר את שניהם אחרי כמה דקות.

צפון תאילנד (צ'אנג מאי \ פאי)

אז אחרי אותה נסיעה מזוויעה שתיארתי בפוסט הקודם, הגענו לצ'אנג מאי.

אחרי יום אשפוז של התאוששות מהטראומה שעברנו החלטנו לקחת קורס בישול. לקחנו קורס של יום שלם שכלל הליכה לשוק המקומי וקניה של כל המצרכים ומשם המשכנו לחדר שבו בישלנו לאורך כל היום, כמו שאר האנשים שהיו שם - חוץ מהמרקים שיצאו לנו מעולה, כל מה שכלל נודלס יצא די עקום... העיקר שלמדנו דבר או שניים על בישול - היה מגניב לגמרי.

השף מסביר איך בוחרים כל מוצר

כל פגם הכי קטן מוריד מהערך של האורז

מיליארד סוגי ביצים

הכיתה הטיפולית - אנחנו יחד עם שני שוויצרים שישבו איתנו

מדמיין את המבט של אמא אחרי שאני שורף לה בטעות את המטבח עם הווק

לאותם אלה שנוסעים לאיזור הזה ובכלל לתאילנד, מעבר לטרק אחד או שניים שעלולים להיות נחמדים+, ממליץ לכם לעזוב את הסוכנויות ובעיקר את אלה שקשורות לישראלים שם, להשכיר אופנוע ולנסוע לכל המקומות שבחיים לא תיחשפו אליהם, גם צ'אנג מאי וגם פאי מלאות באתרים מיוחדים, במפלים, במעיינות מים חמים ומכוני ספא, במקדשים מדהימים, בכפרים יפייפיים עם האוכל הכי טעים והכי אותנטי שיש, באנשים נחמדים ובעיקר בחוסר ישראליאדה ורעש. בין השאר נחמד לבקר בכפר הסיני שבפאי, במקדש הגדול של צ'אנג מאי ובשאר הכפרים שבאיזור. מדהים במיוחד הוא המקדש שבאמצע צ'אנג מאי (ולא חשוב שמות)... מדובר במעין בית מקדש קטן, המקדש הכי יפה שראיתי עד עכשיו.

לאור התגובות שאני מקבל על התמונה הזאת, זה לא שחר! :)

פשוט מדהים, חבל שאי אפשר להיכנס

לא יודע מה איתכם, ההפרעה של האסיאתים עם סימטריה לגמרי קונה אותי

מדהים

הכפר הסיני

עזבו שטויות, מה עשה הפועל נגד יפו? יושבים לאכול בכפר נידח

מה שהפתיע במיוחד היה לראות את כמות הכסף הלא נתפסת שנשפכת מהתיירים בכל מקדש כזה ובמיוחד בגדול שביניהם, מעבר לאינסוף הקופות לתרומה שיש בכל מקדש כזה (יש קופה על כל יום בשבוע) המסחרה חוגגת! : רוצה ברכת חלטורה של 10 שניות עם מקל מעל הראש וכמה מלמולים? 50 באט, רוצה צמיד? - 20 באט, רוצה להדליק נר? 50 באט, רוצה סתם מזל\שהמועמד שלך באח הגדול ישרוד עוד שבוע? - 30 באט, רוצה לשאול נזיר שאלות על בודהיזם ולקבל חוברת? חינם! :)

כסף כסף כסף, לחניוקים שלנו : ככה עושים קופה בלי להשניא את עצמכם

מי שבירך אבותינו אבר..... נגמר הזמן, שים ת'כסף בקופה בצד ועוף לי מהעיניים! :)

אה כן, ודיוויד בלו קיבל מכות בגמר, שמבחינת הריגוש לא נופל משאר האטרקציות פה :)
נתראה בפוסט הבא.